לא ממוקד
החיים זה מה שקורה בין 'ערבה' (צ'כוב) ל'מעשה משעמם' (גם צ'כוב).
"כל מי שנמצא בתנועה יכול לגמור את התנועה שלו".
התמונה ברקע, ציור של אהרן גלעדי מהספר "הולכי רגל".
כרגע הדנקל חלפה על פניי בתחנה, פספסתי בדקה ואחכה חמש. אתם ודאי שואלים איך ההרגשה? נהדר. זה אפילו טוב יותר מלהספיק בדיוק (לפחות כשלא מאד ממהרים) כי אתה חווה את קסם התדירות על גופך, זה הגוף שידע ריצות אמוק לאוטובוסים בתדירות לא משהו, שהחמיץ לעתים, והתייבש בתחנות דלות צל. שנרטב בגשם, כשמבטו נעוץ באוטובוסים צצים ונעלמים במסך האפליקציה, ושפתיו מדובבות קללות חרישיות וחרישיות פחות.
הופ, הגיעה.
כחובב של דברים שנקראים על שם משהו או מישהו עם שם אחר*, אני נרגש לדווח על שינוי שמה של תחנת "אשדוד עד הלום על שם משה בר כוכבא (בריל)" לתחנת "אשדוד עד הלום *מטרופול* על שם משה בר כוכבא (בריל)"
מטרופול עצמו הוא שמו הנוצץ והחדשני של רובע העסקים החדש של אשדוד, לשעבר קרית פרס על שם שמעון פרס (פרסקי). השם משקף את חלומם של פרנסי העיר להפכה למטרופולין מרכזי.
* כמו תיאטרון בית ליסין על שם ברוך איביצ'ר
בטוויטר שאל מישהו איזו עובדה היסטורית נראית כמו פייק אבל היא אמת.
תשובה שראיתי, הפתיעה אותי ואכן עונה לדרישה -
שנה אחרי כישלון הארמדה הספרדית בניסיונה לפלוש לאנגליה (1588), האנגלים שלחו ארמדה עוד יותר גדולה לספרד, והיא ספגה מפלה דומה.
הארמדה הספרדית מוכרת לכל דרדק ואילו האנגלית נשכחה כליל, לפחות מספרי ההיסטוריה האנגלית.
אסדר לסעודתא
בצפרא דשבתא
ואזמין בה האשטג:
#עתיקא_קדישא
חגיגות חורבן הבית השכן (בנסיבות אזרחיות).
על הבלונים
שכבת אבק אפורה -
התחיל התמ"א
אוהב מאד את התוכנית של נועה לוי ברדיו הקצה. עריכה מוזיקלית, קריינות. אין לי שום מושג מי היא, וזה קצת חלק מהקסם.
בכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה - הילד מקשה, אנחנו לא אוכלים מצה בכל הלילות. יש לזה תשובה?
יש קלישאה חילונית להתפעל מהתבונה של מנהגים והלכות מסוימים ביהדות. בטופ מככבים מנהגי השבעה, כיאה לעמנו הדווי.
אפשר להתווכח, אבל אני חושב שאם יש רשימה של מנהגים כאלה היא צריכה לכלול את אסרו חג הצנוע. הכרה רשמית למחצה בצורך בנחיתה רכה בשגרה. אצלי לפחות זה יושב טוב.